ו"ע
בית משפט השלום בתל אביב - יפו
|
56937-10-12
06/03/2013
|
בפני השופט:
1. בדימוס רחל גרינברג- יו"ר
2. ד"ר נעמי אפטר- חברה
3. עו"ד יהודית ארבל
|
| - נגד - |
התובע:
ח.ג
|
הנתבע:
הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר
|
| פסק-דין |
העוררת, גב' חנה גרונדלנד, מוכרת כנכה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 (להלן חוק הרדיפות). דרגת נכותה המשוקללת - 50%. הערר סב על החלטת המשיבה לדחות בקשתה לקבלת תגמול מוגדל לפי הכנסה (להלן תגמול מוגדל) ולשלם לה תגמול לפי דרגת נכותה בלבד - תגמול עיקרי), וזאת בהתאם להכנסותיה המסתכמות בסך 7,839 ש"ח. חישוב ההכנסה הנוספת של העוררת כולל את הרכיבים הבאים:
קצבת שאירים - 1064 ש"ח
קצבת זיקנה - 1565 ש"ח
תוכניות חיסכון- 124 ש"ח
תגמולים מחו"ל - 5086 ש"ח
טענת העוררת היא כי קיצבת הזיקנה ומרבית סכום התגמולים מחו"ל - תגמול ממוסד פנסיוני אוסטרי - אינם בגדר "הכנסה נוספת" לצורך חישוב תגמול מוגדל, ראה סעיף 4א(ב) לחוק הרדיפות. התגמולים מחו"ל בסך 1.670 אירו; 410 אירו משולמים כקיצבה והיתרה - 1.260 כדמי טיפול-סיעוד. לטענת העוררת, אין לחשב את דמי הטיפול כהכנסה נוספת.
אין חולק כי העוררת, קשישה בת 92, זקוקה לטיפול ולסיעוד ובשל כך מוענקים לה דמי סיעוד מהמל"ל האוסטרי בשיעור של 180 שעות חודשיות (ראה סעיף 13 לכתב הערר). היא מעסיקה מטפלת צמודה והוצאותיה בגין תרופות, אביזרים להם היא זקוקה והוצאות מחייה שוטפות, גבוהות.
לגישת ב"כ העוררת, אין למנוע ממנה את מלוא זכויותיה מהמשיבה בשל ניכוי ההכנסות מהמל"ל בישראל ובחו"ל, עבורן שילמה מכספה לאורך השנים מתוך דאגה למחייתה לעת זיקנה.
דיון
דין הערר להידחות.
הוראת החוק בה עסקינן היא סעיף 4א(ב) לחוק הרדיפות לפיו:
"נכה זכאי לתגמול מוגדל לפי הכנסה שדרגת נכותו אינה פחותה מ- 50% נכותו אינה פחותה מ- 50% ויש לו הכנסה נוספת, ישולם לו, במקום התגמול העיקרי, תגמול מוגדל לפי הכנסה
בניכוי הכנסתו הנוספת, ובלבד שלא יפחת מהתגמול העיקרי".
|
לפי סעיף 4א(א) הנ"ל, נכה נצרך שאין לו הכנסה נוספת ישולם לו תגמול בשיעור הקבוע בחוק. באשר לנכה נצרך שיש לו הכנסה- סעיף 4א(ב) -המשיבה רשאית לנכות מהתגמול את הכנסתו הנוספת ובלבד שהיתרה לא תפחת מהתגמול הבסיסי.
הכנסה נוספת מוגדרת, כאמור, כהכנסה
"מכל מקור שהוא חוץ מהתגמולים לפי חוק זה."
|
לפי סעיף 4א(א) נכה הזכאי לתגמול מוגדל ואין לו הכנסה נוספת ישולם לו תגמול בשיעור הקבוע בחוק ואילו נכה הזכאי לתגמול מוגדל שיש לו הכנסה - סעיף 4א(ב) - המשיבה רשאית לנכות מהתגמול את הכנסתו הנוספת ובלבד שהיתרה לא תפחת מהתגמול העיקרי.
"הכנסה נוספת" מוגדרת בסעיף 1(א) לחוק הרדיפות כהכנסה
"מכל מקור שהוא חוץ מהתגמולים לפי חוק זה."
לגבי נכים הזכאים לתגמול מוגדל, המשיבה נוהגת לערוך מבחן הכנסות בהתאם להוראות חוק הרדיפות ועל פי המבחנים שנקבעו בהלכה הפסוקה.
למונח 'הכנסה נוספת' ניתן בפסיקה פירוש מילולי רחב:
"המושג 'הכנסה'...אינו מופיע במובן טכני כל שהוא או כנתון בסד של סייגים. להיפך, הוא מובא באימרה המנוסחת בלשון כללית ביותר: 'הכנסה מכל מקור שהוא' ואין כל סיבה שלא לפרשה פשוטה כמשמעה. הכוונה היא לכל
מה שנופל בחלקו של הנכה, מכל מקור שהוא ובכל צורה שהיא, במזומנים ובהנאה שוות מזומנים, שיש בו כדי להביא תועלת של ממש למחייתו ולקיומו" (ע"א 77/60 רוז'נסקי נ' הרשות המוסמכת פ"ד י"ד 880).
הפרשנות הרחבה ל"הכנסה" שנקבעה בפס"ד רוז'נסקי, אומצה בשורה של פסקי דין, גם אלה שניתנו בחלוף שנים רבות. בפרשת בטיאשוילי נ' הרשות המוסמכת (רע"א 3101/00 פ"ד נז(1) 183) ביהמ"ש העליון אימץ את ההלכה כתואמת את תכלית החוק ופרשנותו הנכונה. המערערים הגישו בקשה לדיון נוסף (דנ"א 10834/02) מן הטעם שפס"ד רוז'נסקי לא פורש כהלכה. בית המשפט דחה הטענה באומרו:
"הלכת רוז'נסקי מדברת בעד עצמה...אכן חקיקה סוציאלית - כטענת העותרים - יש לפרש ברוחב לב ושלא ביד קפוצה, ואולם גם כך אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ופשוטו של מקרא הוא שכספי סל קליטה הם הכנסה נוספת."